בכיתה ג׳ ״הבנתי״ לראשונה שמשהו לא בסדר איתי. הרגשתי שאני לא כמו כולם. לא יודעת לקרוא ולכתוב (למעט דברים שזכרתי בעל פה) מדברים איתי ואחריי שניה אני שוכחת, נפצעת המון! קולנית, לא מצליחה לפענח סטואציות והרשימה עוד ארוכה...... ידעתי שאני שונה, שיש בי משהו שאין לכולם, לא יכולתי לתאר בדיוק במילים את תחושת השוני. הכל אצלי היה מתחיל בכעס ונגמר בבכי, הסתובבתי בעולם כשק ובתוכו בלילת רגשות אחת גדולה ומתפרצת.
אני משתפת אתכם, כי שם הכל התחיל, בבית הספר היסודי בכיתה ג׳ !!! ומשם זה רק הלך והסתבך סמל ההבעה smile כישלונות, פחדים, ערמה של המנעויות ובעיקר קורטוב של חוסר ביטחון שסחבתי איתי היישר לחיי הבוגרים על אף, ההצלחות הרבות שצברתי, תארים, מקצוע, משפחה… .
נמנעתי מלבקר בעיר הולדתי כי שם הכל התחיל!! (לא הכל היה שחור אבל עדיין) ידעתי שהיום הזה יגיע, רק לא ידעתי מתי ואיך. ערב ערב דימיינתי שיום יבוא ואראה להם מי אני. יום יבוא, כך נשבעתי שאני אוכיח להם שהם טעו לגביי! והם, כל אלה שויתרו עלי יאכלו לעצמם את הכובע, הם יתנצלו, ויאמרו: טעינו לגבייך, את לא ילדה שלא יצא ממנה כלום, את לא אמורה להיות בכיתה טיפולית!! ושמדברים אליך את דווקא מבינה מצויין! (רק צריך לדעת איך)
היום הזה הגיע ובענק!! המופע שלי ״ נזרקת לצדדים״ שרץ כבר 6 שנים מפה לאוזן בו אני מציגה את סיפור חיי, הוצג אתמול בבית הספר היסודי בעיר ילדותי (מודה שרעדתי מפחד והלב דפק חזק, זכרון חושים מטורף).
אבל אני גאה בעצמי! עמדתי שם והרבצתי בנחישות מפוצצת מול כל המורים, את תורת הפרעת הקשב שלי - למען כל ילד וילד שמרגיש אבוד! ומרגיש את מה שאני הרגשתי שהייתי בכיתה ג׳. לא היה אפשר לעצור אותי הפעם. לאף אחד לא היה סיכוי נגדי, כשיצאתי משם בחיוך ענקי אמרתי לעצמי שני דברים: 1. איזה מזל שלא הפסקתי לחלום ולהאמין! 2. אין בי יותר כעס ואין בי האשמה כלפי איש. עכשיו ידי נטוייה לחולל שינוי, שינוי של ממש... בבקשה מכם, אל תפסיקו לחלום!!! ולהאמין שהכל אפשרי.
לקראת הפוסטים הקודמים לחצו כאן: www.gal-adhd.co.il
גל כהן שני 052-8932092 www.gal-adhd.co.il