החלום הכי גדול שלי היה להגיע בזמן

 

 

 

אלוהים שלי, רציתי שתדע

שכבר בגיל תשע   

החלום הכי גדול שלי היה להגיע בזמן.

 

כן, כן, אולי הייתי מפותחת לגילי? 

חלמתי  להיות מאורגנת בזמן , מתוכננת בראש כמו כולם - בזמן!  

אחת כזו ששותה בכיף את השוקו של הבוקר, ויש לה זמן אפילו להתבונן במראה לפני שאני יוצאת ולהגיע בנחת ובשלווה - בזמן.

אז זהו שלא!!!

 

 

תמונה ראשונה: אחת.. שתיים.. קומי! 

דמויות: אמא ובת.

 

'אני סופרת עד שלוש! אחת, שתיים - קומי.' 

'למה אני צריכה להגיד כל דבר אלף פעמים. קומי!'

אני מתכסה, ממשיכה לישון.

'בחיי זה כמו לדבר לקיר....'

אני מסתובבת אל הקיר.

'את יודעת מה? תעשי מה שאת רוצה! שלא תגידי שלא אמרתי לך.'

מנפולציה רגשית, היא מרפה לשניה אך לא מתאפקת.

'קומייייייייייייי, עכשיו!!!'

 

'כל בוקר אותו הסיפור'.

אמא ממלמלת.

פאוזה ארוכה.

'תקשיבי לי גברת נכבדה, בבית הזה תעשי מה שאני אומרת לך'.

אמא קובעת עובדה.

'אז תקומי עכשיו  גם בלי לרצות!'

 

 

תמונה שניה: מתנה ברוח הזמן. 

דמויות: ילדה ושעון גריניץ'.

 

ההתארגנות שלי עם הזמן רק הלכה והחמירה. כל כך רציתי להשתנות שאפילו בקשתי למתנת בת המצווה שלי לנסוע ללונדון ולהצטלם ליד שעון גריניץ'. חשבתי שאולי השעון של האנגלים יביא לי את המזל.

אין. לא עזר.

 

 

תמונה שלישית: תמריצים צוחקים. 

דמויות: ילדה וחברה.

 

אז לקחתי אחריות ועשיתי מעשה:

הלכתי לישון עם חולצת בית הספר, 4 שעונים גדולים מכוונים ורחוקים מהישג ידי, וסגרתי עם עדן, חברתי הטובה, שהיא מחויבת לקרוא לי מהחלון כל בוקר, ועד שאני לא יורדת היא לא זזה מהרחוב! 

רק מהפחד שעדן תאחר בגללי אני יוצאת בזמן.

 

ואז הצחוק שלה מתעורר לתחיה.

אני מצחצחת שניים תוך כדי הליכה, כי לא הספקתי, הכריך והמטריה ביד השניה, ועדן, עדן לא מפסיקה לצחוק. מעשרה לשמונה עד שמונה היא רק צחקה. מה זה השתלם לי. הצחוק שלה הפיג את הצעקות ואת צלצולי הכנסיה של הבוקר. 

היא צוחקת ואני נרגעת, אחלה סידור.

 

סוף סוף עלינו את העליה והגענו  בזמן, כולי אושר לקראת בוקר חדש.

המנהלת שולחת אותי הביתה מפני שלא מגיעים עם נעלי בית קיפי לבית הספר.

 

תמונה רביעית: הטיול נזכר. 

דמויות: ילדה והליקופטר. 

 

אז אלוהים שלי, רק רציתי שתדע, שאחריי שעליתי את העליה הארוכה לבית הספר וירדתי אותה הביתה להחליף נעלים, גיליתי שאין לי מפתח והלכתי לשכנה לקחת מפתח, ואז השכנה הזכירה לי שיוצאים היום לטיול בצופים. אז נזכרתי. 

וכבר הבאתי אישור, אם אתה שואל. 

במקום להחליף נעליים ולחזור לבית הספר אני מארגנת תיק לטיול היום. ככה זה, כי זה חשוב יותר!!

 

אז שרתי את המורל שלנו ו'עשיתי קצב' כמו כולם:

"כשהגעתי לצופים

לא ידעתי מה עושים

חשבתי שהכל 

ביעוס אחד גדול

קצב, קצב, קצב..."

 

היה אדיר. שרתי בקולי קולות את שיר הקצב, עושה את תנועות הקצב המתבקש, נעה בהתלהבות ובקצב מסחרר, 

פרט שולי.... הייתי כולי בקצב, רק בצד השני של המסלול. והצופים הרימו מסוק כדי לחפש אותי ואת הפרעת הקשב שלי עושות קצב בטבע.

 

 

 

הבחירות עכשיו בפתח ואני, אני במתח! 

דמויות: אשה ופתקים.

 

 

 

 

אנשים נפרדים ממני לשלום לאחר פגישה ומוסיפים את המשפט: 'להתראות גל ובחרי נכון.' שניה לפני שאני בוחרת נכון, אני מצהירה בזאת: 

אני גל כהן שני בורכתי בקוקטייל מהסרטים של הפרעת קשב, דיסלקציה, דיסקלקוליה. מה עם איזו התאמה/הקלה קטנה בבחירות עבור בעלי הפרעת קשב? ועבור הדיסלקטים? 

 

גם להגיע בזמן, גם לעמוד בתור, גם לזכור להביא ת.ז ו..כרטיס בוחר, גם לנסות לפאנח, אני עם הדסלקציה שלי, מה זה זץ? יך? ף? לא הגזמתם, גם לפענח, גם לזכור, גם לבחור?

 

 

גל כהן שני, שחקנית, מורה לתיאטרון ומאמנת

052-8932092   www.gal-adhd.co.il

 

 

 

Please reload

עיקבו אחריי

November 9, 2016

July 26, 2016

April 23, 2016

Please reload

פוסטים אחרונים

ההפרעה לטובתי/ גלי שני

December 3, 2016

1/10
Please reload

פוסטים
חמים
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

© 2013 Gali Shanny 

הסתקרנתם? רוצים לראות את ההופעה? לקבוע אימון או סדנא? או שאתם רוצים לקשקש ולשתף?

דברו איתי:

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle

טלפון : 052-8932092   |   מייל: gal@gal-adhd.co.il