כל החיים שלי קנאתי באנשים ובמשפחות נורמליות. מה זה נורמליות? כאלה שיודעים לאן הם קמים מחר בבוקר ואם הם קמים לעבודה אז מין... הסתם הם יסעו כל בוקר באותה הדרך, לא כמוני שכל בוקר מחפשת דרכי קיצור דרך השדות, כי אין לי סבלנות לעמוד בפקקים. כאלה נורמליים שמחזקים בחברויות ובמעגלי חברים שנים, בעיקביות. לא כמוני,שנעלמת לתקופות, באה, הולכת ,חוזרת (למרות שיש לי חברים בכל חור בעולם, אבל מה זה שווה אם לא שומרת על קשרים?!) כאלה אנשים נורמליים ומעוררי הערצה, הם אלה שיודעים מה יקרה איתם בסוף מרץ 2016! הנורמליות האלה, שההריונות שלהן מתוכננים מראש ובמקביל הן והם גם בונים את ביתם והכל בתזמון מושלם נורמלי עם קורטוב של נחת, ורוגע ובקלות.
ימים קבועים! שבועות מאורגנים מראש! מסלולי טיולים מתוכננים מראש, הכל ידוע! ומה שלא ידוע, מתוכנן בקפידה רבה.
קנאתי ושאפתי להיות בדיוק כמותם. כמעט כל ימי חיי, כל מה שניסתי זה רק להיות נורמלית. עד היום, אני מוצאת את עצמי, לרגעים קטנים, פוזלת לעברם... רק לרגע... ורגע אחריי, החיוך שלי עוטף אותי, משתלט ונמרח על כל הפרצוף העיניים מצטרפות אליו והמחשבה לא מאחרת לבוא ושואלת מיד את עצמה ואותי: את נורמלית תגידי???? ככה באמת היית רוצה לחיות ולהיות???
לוותר על כל הקפיצות מדבר לדבר ומנושא לנושא, לאסוף סיפורי חיים הזויים, לחוות חוויות מטורפות ולטובת מה? בכדיי להרגיש שייכת ולקבל את אישורי החברה שאני חושבת נורמלי ופועלת בצורה נורמלית? אני באמת צריכה אישורים לכל זה?
אז וואלה .. לא בא לי להתנהג ולהיות נורמלית, אני פורשת מהנורמה! שנים נלחמתי על זה ודי.
אז אל, תפסיקו להילחם תהיו אתם מי שאתם, אנשים טובים , תאהבו את עצמכם ותראו לנגד עיניכם את העוצמות שלכם ומשם תתחילו ללכת.
חג שמח חברים!
לקריאת הפוסטים הקודמים: