אז מה עבר עלי היום כשהתיישבתי לכתוב לכם? במוחי התנגן פלייליסט שלם- הפלייליסט הנפלא של החיים. שרתי, ונתתי לו להוביל אותי הפעם. קונצרט שלם, של מילים ,זמרים וחצאי משפטים נפלטים מתוכי כמו איזו מחרוזת שאין לה סוף. זאת ההפרעה שלי אני מזהה אותה, וזאת המטפורה הלירית של חיי... השיר הראשון שהתנגן- "ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל" (מחסום כתיבה) שב ילד שב אני אומר לך שב" (כמה פעמים אמרו לי המשפט הזה! ודווקא בגלל זה מחליטה לכתוב תוך כדי הליכה) "אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי " (האמביציה תוקפת אותי ואני בפעולה? יש! מגיע? לא מגיע? ממשיכה לזמזם את השיר, לא מסתדר והייאוש מבצבץ לו) "אני נופל וקם נופל וקם אף פעם לא אפסיק ללכת אני נופל וקם עם ראש מורם" (בשולם עם ההפרעה, מקבלת את מה שיש) ואז - "יומנים נשרפים/ אותיות אותיות בורחות באוויר" ? (הדיסלקציה מקשה ואני מוצאת את עצמי שורפת זמן יקר) "מחכה לו שיבוא (אני בחמלה רגעית) מחכה שיבוא מחכה לו (אמונה עמוקה ) שיבוא ויעיר אותך מכל המחשבות והשדים (מאמינה בניסים!) מכל האנשים שמדברים" (שד גדול תוקף- מה הם אומרים?וחושבים עלי?) "מתנות קטנות משהו שלח לי" (לא מתנות ולא נעליי אולסטר) "אהלן וסאלן אהלן ביקום " (יאללה בלגן! יש לי חיים אדירים!!!!! תמשיכי לכתוב את אלופה!) "הטלפון הטלפון כיסלסל " (אוף הסחת דעת כפולה: של הטלפון שמצלצל וגם מחשבה על העדה המרוקאית ?! ועוד ביחד – אין לך גבול הפרעה?) "כזאת אני, חולפת רגע חושפת ושניה אחר כך נשטפת אל הרחוב הזמן ניהיה קצר אני חוטפת כמה שרק אפשר וטוב לי (אחחח, קרן פלס את מדויקת עבורי) "אני קורא לך את לא עונה לי " (בעלי ואייל גולן באותה המצוקה, לא עונה. צועקת- כי אני מנסה לכתוב ) "נחמד נחמד היה ממש נחמד " (משפט שמשקף אותי כאשר אני באפס הקשבה) "כך עובר לו יום ועוד וכאלו השמש היא אומרת אותנו נמות כי אנחנו כמו כל אחד " (אין אני אלופה בלשרוף זמן!) "כמו גלגל בתוך גלגל הזמן הוא דבר ענק" (ככה הרגשתיבגיל 29 לפניי שאובחנתי ) "הלוואי שיתפחו שוב שערי גן עדן " (איך זה מרגיש להיות ליום אחד ללא הפרעת קשב) "איזו אישה פעם אמרה לי שלי זה לא כדאי לי אבל מה היא מבינה אני עוד שניה נוגע" (שיר שבזכותו אני מגשימה את עצמי וקוטפת לי חלומות) "קוראים לי בשכונה מלכת השושנים" (אומץ?!פשטות ?! גן חיות! לא זה 20 שקל) "ניסיתי ניסיתי מאוד להילחם ברוחות - ולא לפחד מהפחד״ ( לבקש עזרה כשצריך) ״אז בבית הספר על הקיר תמונה והמורה אומרת עוד מעט כבר סתיו״ (זיכרונות ילדות) ״אלוהים שלי רציתי שתדע חלום שחלמתי״ (שטוב לי ואני שלמה היום עד כמה שאני יכולה) "אני רץ אני חייב להספיק כל מה שהעולם מציע״ ״אחחחח איזה אחלה עולם" "נפש יהודי צופיה " (צופיה? הומיה,? תקווה!, תקווה תעשי שאצליח לכתוב) "יום יום אני תולש מהלוח דף יום ראשון עצוב יום שני אנישמח " (תקופות שהייתי מוותרת עליהן בכייף) "איני יודעת מה קרה איך אבדה הדרך הברוכה בא רצתי לשוב בחזרה (ככה הבנתי שאני טובה בלחקות זמרים) ו... "בום פאם בום פאם תלההה בום פאם פללה וזה מה שיצא... זה עולם של שירים שמחזקים מזכירים ומעודדים אותנו לפעול ולזהות איפה אנחנו ולאן אנחנו רוצים להגיע ובכלל איפה אנחנו עכשיו. אני באמת מאמינה ששיר שמתנגן בראשנו פותח אותנו להמון מקומות ומצבים... אז שנה טובה לכולנו ו...אלפיי תודות .שאתם עוצרים. קוראים . מזדהים . מגיבים . חולקים. משתפים. מעודדים. מתעודדים. ואולי תוך כדי גם לכם מתנגן שם בראש איזה שיר. כי את מנגינת החיים אי אפשר להפסיק ובנינו גם לא צריך. לקראת פוסטים קודמים www.gal-adhd.co.il
— עם גל שני.