לא רק בלימודים..

לא רק בלימודים.. / גלי שני

אני פוגשת אותם בסופר

אני מרגישה אותם מאחורי חסרי סבלנות בתור לכספומט

אני מזהה איך הם מתנתקים תוך כדי השיחה.

אני קולטת אותה חוצה את הכביש בריצה אחרי ההסעה עם סנדביץ בידה.

אני נתקלת בהם בבוקר במזכירות נרשמים על איחור ועל עוד הפרעה.

אני מתבוננת בו כשהוא דופק על דלת הכיתה, מבקש סליחה ומביא לביתו האהובה עוד חפץ הכרחי ששכחה.

אני רואה איך הסטודנטית ההיא מתחננת על נפשה! לעוד מועד חוזר במבחן או דחיית העבודה.

אני שמה לב אליהם. אל אותם החולמים והבוהים. אני מביטה בהם משחקים עם הרגליים, הידיים, כל הגוף בתנועה מתמדת.

אני רואה אותם על הכביש, טסים אל עבר הרמזור, אל עבר העצור, הם ה-אוטוסטרדה!

אני רואה את החיילת ששוכחת את הנשק,"שהביאו לה במתנה" ואת הדיסקית המחורבנת שאף פעם לא ענדה על צווארה. וחמש שנים אחריי שכבר חשבה שאין יותר הפרעה, היא מאבדת לאור יום את טבעת האירוסין שבעלה קנה עבורה במתנה.

ואני ? ?

אני, מהנהנת

מבינה. את האב, את החיילת, את הילד, את הילדה ואת הנערה... את כולם...

לקח לי זמן להבין, שהפרעת הקשב לעולם נשארת! אמנם קצת אחרת, משתנה עם השנים, גדלה איתנו ופוגשת אותנו בכל גלגלי החיים ולכן החשיבות והמשמעות של למידתינו אנו - את עצמינו - היא החרכית.

לקריאת הפוסטים הקודמים שלי הכנסו:

www.gal-adhd.co.il