מזג האוויר, היובש, הקור, ו.... החשמל הסטטי הזה שבגללו אני כבר 4 ימים מבצעת עם הרגליים פעולות פשוטות בכדיי לא להתחשמל מהאוויר ולקבל זאץץ, מוציא אותי משלוותי. ואם להיות כנה, אני יוצאת מדעתי בשבוע האחרון, זאת האמת. המעברים קשים להפרעה כמוני, כל מעבר כרגע מוציא אותי מאיזון עשייתי, למדתי עם השנים לצמצם את הקושי במעברים וביניהם באלפי דרכים שונות! אבל הפעם זה לא הולך לי. פשוט לא. ולפעמים מסתבר שאני לא. אין מה לעשות לא מצליחה להקליל ולהתניע מחדש. לא מצליחה להחזיר את עצמי ולזכור למה התכנסתי, מתקשה לצחוק על עצמי כמו תמיד! ולראות את הצד החיובי של הפרעת הקשב שלי. לא בא לי. (חחח...כן אני צוחקת לשנייה) אבל, ההפרעה הזו עלתה לי על העצבים ועל גדותיה, ברגע שאני לא במעבר כלשהו, זאת אומרת בתזוזה. באופן אורגני כל הצרות והאשמות לא מאחרות לבוא! והן באות....! מהבנק מתקשרים, רואת החשבון דורשת ניירת, הבחורה מתזכרת, בעל הבית - מבקש שאשלח קבלה, השנייה מתזכרת דרישת תשלום והשלישית ואוףףף... על כל ניהול החיים הזה, הכל דרך דפים מספרים ופעולות שחוזרות על עצמן - לא כייף! ואני תקועה במעבר, יש מולי מחסוםםםם, מחסום במוח שמסרב להשתחרר מלחמה. עכשיו, מניסיוני, אם אצא למלחמה עם עצמי, כמו ד"עשית - אני רק אהיה מזיקה ועצבנית, זה בטח לא יגרום לי להתחיל לפעול. ומצד שני, "יאללה איתי עכשיו! קומי...." אני אומרת "תתחילי במשהו קטן. אחד. פיצפון, פיצי. פיצ פ......-" אין לא עובד!! עקשנות הפרעתית תקפה אותי! ואני מנסה, ברע בטוב ... ."אז מה עובד לך גלי ממי?" (אני שואלת את עצמי בחנפנות שיא… ) את כבר בדע"ש שלך שלושה ימים ממייייייייייייי פתאום . צעקה פנימית, חסרת סאונד בוקעת מתוכי ועוברת דרך כל המערכות הגוף בהדהוד עוצמתי ............. קומי כבר............ אז קמתי. נגעלתי והתבאסתי מהיום, ממזג האוויר מעצמי ומהשיער החלק שנהיה לי. זהו החלטתי - 80% /20% אני הולכת וממלמלת לעצמי ברחבי הבית 80% מהזמן אל תעשי כלום! 20% תעשי מה שהכי חשוב סבבה? וזהו! התקשרתי לחברתי הטובה ואמרתי לה משום מקום. "את מלמדת היום מהבית נכון?" היא: "כן ..... למה?" "אני באה! את תלמדי ואני אעבוד מהחדר הצמוד בשקט- אני תקועה! תרתי משמע! אני גם לא עושה כלום וגם משגעת את עצמי!" גלי הסוררת תוקפת אותי "את לא יוצאת מהחדר עד שאת לא מסיימת את המטלות." גלי הסוררת מאיימת בעונשים המצב קשה. והחברה (למזלי) הבינה אותי, שוב. בשעה וחצי תפרתי חיים! ואת כל המטלות שלא עשיתי ב- 3 ימים האחרונים… יש! (השדונה גלי המתריסה כבר דאגה לבקר לבקר אותי מיד: "נו... היה כזה קשה? למה משכת? שלושה ימים סבלת! ותראי איך טוב לך עכשיו...."). גלי השפויה הודפת אותה. ואומרת "אז מה! מה שלמדתי והבנתי היום על עצמי חידד לי את מטרתי ובכלל…" על עצמי: 1. זה בסדר להיות בחוסר עשייה ובבאסה. 2. שנמאס לי להיתקף בשנאה, כעס, ותסכול מעצמי. זה לא מגניב ואין לי יותר אנרגיות לזה חלאס. ובכלל: 1. נסו לזהות מה תוקע אתכם? ממה זה נובע למה? 2. למה אתם זקוקים עכשיו (חשבו גדול והפרעתי ותראו שדרך זה תדייקו. (אני הייתי צריכה חדר של חברה) 3 . נסו להדביק מטלות אחת אל השנייה בכדי ליצור רצף. (ואז אין בריריה פשוט נשארים בעשייה) 4. השתמשו ב- 20%/ 80 תרגיל שעובד לי מעולה! 5. השתמשו בפרסים/ תמלוגים ו... חיזוקים! (וכן עד שאמות אזדקק לזה) 6. והכי חשוב תצחקו בכל דרך! על עצמכם, על התנאים הצרכים והרעיונות שאתם זקוקים בכדי לפעול. שולחת לכולם ים של אהבה. לפוסטים נוספים היכנסו.