יורדת מהבמה. האדרנלין שלי בעננים, אוספת את חפצי והמח לא חושב על כלום, יש בי רק חיוך.. פתאום ניגשת אלי אישה נחמדה ואומרת: יש לי שאלה.
הרבה אנשים, בעיקר החברים שלנו, אומרים לי: "את והפרעת הקשב שלך,לכולם יש את זה, זה פתיר, את עושה מזה כזה עניין. את הרי מצליחהוסך הכול טוב לך בחיים, אז יאלה ,תניחי לעצמך" . אבל כאשר אנחנו מאחרים להגיע למפגשים החברתיים שלנו..אייי! אלהאיסטר ולהקתו. הם מתבאסים עלינו..... הם מרימים גבה על זה שדחינו ברגע האחרון כי נכנס משהו ...
הם מעקמים את הפרצוף על שהגעתי באיחור לחופה של ביתה של חברתי,ושבוע שלם אני סופגת על כך עקיצות...
הם נושמים עמוק כשאנחנו מגיעים אחרי הפרסומת לסרט. הם כועסים עלינו שאנחנו האחרונים שמחליטים ונותנים תשובה האם בסוף אנחנו מצטרפים לטיולהמשפחות בחול.. אההה.. ושלא נדבר על איך הם מסתכלים עלי בתור האמא הגרועה של השנה. הגנטיקה שלי עברה בכבוד לשני ילדי - גם הם עם הפרעת קשב. באותו שבריר שניה, עייניה כבר ספוגות בדמעות רק מלהזכיר את שני ילדה... חאלס, היא אומרת,כבד עלי! זה כאילו בקטנה, אבל עבורי זה יותר מדיי. את מבינה אותי? אני משלמת על כפול! בעלי ללא הפרעת קשב אני עושה עבודה מטורפת מולו ובסוף מה? הוא נגרר בטבעיות אחרי התגובות של חברינו וכבר בדרך חזרה באוטו הוא מדקלם לי משפטים ששמע רבע שעה קודם, כאילו לא הספיק לי. את מבינה אותי גלי? (היא מעכלת ומבינה שהיא דפקה כרגע מולי את מונולוג חייה בצל הפרעת הקשב שלה)
אני מבינה! השאלה היא ה אם - את מבינה? גלגלי המוח שלה מתחילים לעבוד בנחרצות ,אך מבטה תלוי באוויר מחפש תשובות ובעיקר מחפש מפלט. אני יוצאת לעזרתה והפעם המונולוג הוא שלי. כמה פעמים קרה לך שבמקום לטפל בסיטואציה כמו שאת יודעת, כן! – את יודעת! - עברה לך רק מחשבה אחת? איזה כישלון אני בתור אמא, חברה, בת זוג.... וכמה תירוצים וסיפורים יש לך בשלוף? את יודעת למקרה ש... שלא תספקי את משפחתך, ולמקרה שלא תספקיאת החברה בה את חייה?! היא רק מהנהנת בחיוב בראשה.... ומסכימה איתי. אז לא ! אני עונה :-)הפרעת קשב, זה לא תירוץ נכון? כאשר אני מתרצת תירוצים אני יודעת שלאותו התירוץ שתירצתי יש סיבה משלי בלבד. אם זה מול החברים - כי אני לא רוצה שיחשבו שאני מאחרת כרונית, אם זה מול הילדים - כי התחייבתי ושכחתי לקנות או לקחת לחוג באותו היום ועוד מלא כאלה... כן! - היא משיבה בנחרצות - אני חייבת להראות מולם רצינית ואחראית תראי, היום שאני מתרצת - ישר נדלקת לי נורה אדומה ואני בודקת עם עצמי: האם אני במקום המדויק עבורי? האם סביבתי ואהובי מקבלים אותי כפי שאני עם החסרונות שלי? עם השנים פיתחתי לי נוסחה מדויקת סמל ההבעה smile לבחירת הסובבים אותיולהתנהלות שלי בכלל בחיים. 1. אני בוחרת! ברגע שאני לוקחת על עצמי את הבחירה כבר 99% מהצרות ירדו לי (הפרעות קשב קשה לבחור) 2. אני מסננת! אחריי שבחרתי לדוגמא את חברי בקפידה רבה - בצער גדול אני מסננת ומשאירה לבסוף רק את המכילים והאוהבים ביותר. 3. אני נותנת לעצמי מקום! כשאני מתרצת אני שואלת את עצמימה גורם לי לתרץ וממה אני פוחדת?שלא יקבלו אותי חברתית, שיחשבו שאני לא רצינית? שיחשבו שאני אמא גרועה? אחריי שזיהיתי את סיבת התירוץ אני משתמשת בה ואומרת את האמת שלי מתקנת אם צריך וממשיכה. 4. אני עושה כמיטב יכולתי לא יותר מדי ולא פחות מדיי - כמיטב יכולתי בלבד!
כאשר תבחרו ותעשו כמיטב יכולתכם - תראו מהרמאוד שאתםחיים בהשלמה ובנינוחות מרבית עם עצמכםועם הסובבים אתכם. אנחנו צריכים לבחור כל הזמן (גם אם זה קשה) והכי חשוב – לכבד את הבחירות שלנו, ולא להתייחס אל עצמינו בביקורת. לזכור ולדעת שעשנו את המקסימום שלנו לטובת עצמנו וכפי יכולתנו בלבד.
לקראת הפוסטים הקודמים לחצו כאן: www.gal-adhd.co.il