אני מחכה כבר רבע שעה בתורררר להכנס לרופא שניים. יש לי יום עמוס והזמן שעובר בהמתנה רק הופך אותי להיות עצבנית ,לחוצה חמוצה ולא מגניבה בכלל... ובנוסף לשריפת הזמן המטורף הזה.. יושבות כאן שתי נשים ו..חופרות!! חופרות על האוכל שעשו בשבת ועל ה- ממולאים. היא ממלאה רק את הפלפלים והיא את הקישוא והשכנה הטריפולטאית רק בצלים וצנוברים ואיףףףף יש לי חמין בראש וחם לי ובגללן. עכשיו בנוסף לכל אני גם רעבה! המוח אומר לי יאלה עופי מכאן. כמו תמיד מגיעה מחכה מתייאשת והולכת. אתם זוכרים שהיינו ילדים ואמא הייתה לוקחת אותנו לבנק, לדואר לרופא ואז היא הייתה נכנסת ומשום מקום מתפרצת ומגיבה לשיחה שלא שלה? אנשים מדברים והיא מביאה את דעתה ובכלל לא שאלו אותה או פנו אליה ( היום אני מבינה שאמא שלי כפרה עליה ככה שרדה את התורים ואותי וכילדה זה הביך ופידח אותי למוות. וכשהייתי מעירה לה שהיא עושה לי בושות, היא הייתה עונה לי עוד בקול שכולם ישמעו: "מה שלחתי לה ו...." מקשרת את זה לסיפור שלהם.. בקיצור מעץ מנגו לא יגדלו פתאום בננות, אז פעלתי בהשראת (הגנטיקה מסתבר עוברת היטב אצלנו.) אז גם אני נדחפתי לשיחה ועוד באלגנטיות. בעוד הן מדברות ושקועות בממולאים שלהן, הנחתי לתומי שתי חוברות שלנו של קווים ומחשבות, ככה סתם ועוד אחת החזקתי אחת ביד ואני ממלמלת לעצמי בקול... ואווו איזה יופי של קויים... תוך 60 שניות מהממולאים עברנו לתשאול מעמיק. בקיצור שינתי את נושא השיחה תוך 2 דקות, לקח לי שתי דקות והן מקשיבות לחפירות שלי. על נושא שאהוב עלי וחפרתיייי אם יורשה לי
לסיכום: 25 דקות מחיי עבורו בסבבה ולא בעינוי בתור.. ומה אומר לכם מרגישה יעילה, מועילה מתועלת, ועפה עלי שנשארתי ושלא נשרתי מהתור כמו תמיד
